ירושלמי- חותם ההבדל שבין בבלי לירושלמי

השבוע חל יום עליית נשמתו של הרב קוק זצ"ל, אשר נשלח מלמעלה להאיר אור גאולה, אור תורת ארץ ישראל, ההולכת ומאירה הרבה מכח תורתו. 

הרב קוק כותב (אגרת קג) ש"חותם ההבדל שבין בבלי לירושלמי" הוא ההבדל בין התלמודים בדרשת פסוק מפרשתנו.

התורה אומרת: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' א-לֹהֶיךָ בּוֹ."

הביטוי "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" הוא הכותרת לכל העניינים הלכתיים המוזכרים בפסוק אחריו. בירושלמי אומרים: "דָבָר - זו אגדה". זאת אומרת שכאשר יש עניין מחשבתי לא ברור, עולים לסנהדרין והם דנים בו ומכריעים, וחייבים ללכת ע"פ הכרעתם. 

בבבלי לא מקבלים את זה. הרי זה בסך הכל אגדה, והיא אינה תלויה במסורת והכרעת הסנהדרין אלא כל אחד רשאי לחשוב בשכלו על פי התורה, ולהכריע לעצמו מהי הדרך הראויה והטובה לדעתו. 

לכן בבבלי דורשים אחרת: "דָבָר - זו הלכה". רק עניינים הלכתיים שייכים לדיון והכרעת הסנהדרין. אם אדם יחשוב כך או אחרת - זה פחות משמעותי. העיקר שמעשיו יהיו על פי תורה. 

בדבר הזה יש "הבדל עצום ונשגב" בין ארץ ישראל לחו"ל. בא"י העולם הרוחני תופס מקום מרכזי והוא קיים באופן מוחשי. האגדה שהיא "עולם הלב והרעיון" (לשון הרב זצ"ל) נמשכת מכח הנבואה שבא"י, והיא השורש לכל הופעת התורה המעשית. היא הכותרת של הכתוב לכל הענפים ההלכתיים המפורטים אחריה. 

כאמור, "זה ההבדל טבע את חותם ההבדל שבין בבלי וירושלמי", והוא בא לידי ביטוי בהרבה דברים. בסדרי הלימוד, בקביעת הלכות, בהסברתן, ביחס לבת קול ועוד.

נביא כאן ביטוי מסויים לכך, מתוך עניין נוסף מהפרשה. בבבלי אומרים שמלך עומד למשפט כמו כל אדם. "מלך דן ודנים אותו". בירושלמי לעומת זאת "מלך לא דן ולא דנים אותו". (להלן קישור להרחבה בעניין). האם זה אומר שהמלך לא נידון כלל על דרכיו ומעשיו? בירושלמי אומרים שמלך עומד למשפט לפני ה' כל יום. אמירה זו היא אגדה. לא צריך לעשות שום דבר בשביל שהמלך יעמוד למשפט מידי יום. ונראה שאגדה זו היא חלק מההסברה של ההלכה שמלך לא דן. זו דוגמא לעניין שבו ההלכה והאגדה משתלבות.

יתן ה' ונזכה להתקרב אל ה' ולשוב אליו באמת.